השימוש בצמחי מרפא מהווה חלק מן הרפואה הסינית מאז ומעולם, כטיפול נלווה לדיקור או כאמצעי טיפול עיקרי בבעיות שונות. צמחי המרפא אליהם מתייחסת הרפואה הסינית הם רבים מאוד, חלקם צומחים כאן ונמצאים בשימוש יום יומי כצמחי תבלין או תה, כמו למשל ג'ינג'ר, קינמון, מרווה, מנטה, חרצית ושום.
לפי הרפואה הסינית, לכל צמח ישנם מאפיינים ייחודיים, כמו טמפרטורה (האם הוא מחמם, נטרלי או מקרר), השפעה על אזורים ואיברים בגוף (בצל ירוק, למשל, פותח את מעברי הנשימה באף) ואיכויות טיפוליות שונות.
הצמחים עוברים דרך מערכת העיכול, נספגים למעי ומשם לזרם הדם. כך, השפעתם מגיעה לכל אזורי הגוף. בדרך כלל, הצמחים יינתנו לטיפול בעיקר בבעיות פנימיות ומחלות הקשורות בדרכי העיכול.
בהתאם לאופי הבעיה והאבחנה שנעשתה, המטפל ברפואה הסינית יכול להרכיב פורמולה (תרכובת צמחים) המכילה בדרך כלל עד עשרה צמחים שונים. את הפורמולה ניתן לקבל כאבקה, לבליעה בקפסולות או לשתיה כתה. לבעיות שכיחות ישנן פורמולות מוכנות מראש, הנקראות פורמולות פטנט, אותן ניתן לרכוש בבתי מרקחת "סיניים".
משך הטיפול בצמחים הוא כשלושה חודשים, כאשר לעיתים יוחלפו חלק מהצמחים במהלך הטיפול בהתאם לצרכי המטופל. לאורך הטיפול נערכות פגישות ביקורת ולעיתים ישנו ליווי של הטיפול על ידי דיקור.