בסין הקדומה רופא הכפר לא היה מקבל תשלום על טיפול בחולים אלא על שמירת מטופליו בקו הבריאות. אם אחד ממטופליו חלה, היה על הרופא לטפל בו בחינם היות ונכשל במילוי תפקידו. עיקר העיסוק ברפואה בתקופה זו הוקדש לרפואה מונעת, שכללה שמירה על אורח חיים בריא, דיקור, צמחי מרפא, עיסוי ושיטות מגע שונות.

לפי המסורת, הידע הנרחב והמסועף של הרפואה הסינית הקלאסית אוגד לראשונה על ידי הקיסר הצהוב האגדי ששלט על קיסרות סין כ-102 שנים. לקיסר זה מיוחס ספר הרפואה הקדום: "ספר הידע של הקיסר הצהוב" (Huang Di Nei Jing ) המתוארך לשנת 2600 לפני הספירה. הספר, המורכב משני חלקים עיקריים, ערוך בצורה של שאלות ותשובות בין הקיסר הצהוב לרופא החצר וליועציו ומפרט את גורמי המחלות, שיטות הטיפול בהן ודרכים לשמירה על הבריאות בהתאם לעונות השנה וגורמי השמיים. חלקו הראשון של הספר, שנקרא "שאלות פשוטות" (Su Wen ), דן בשאלות רחבות הנוגעות לרפואה מונעת: איכות חיים, שמירה על בריאות, אבחון מחלות, דיקור, צמחי מרפא ותזונה. חלקו השני, הנקרא "הציר הרוחני"
(Ling Shu
) מוקדש לאומנות הטיפול בדיקור.
ספר זה, הנחשב לקדום ביותר מבין ספרי הרפואה הסיניים, משמש עדיין תלמידי רפואה סינית מסורתית ומהווה מקור לידע רב בנוגע לשיטות הטיפול השונות.

בניגוד למסורת הרפואה המונעת שהייתה נהוגה בסין הקדומה, כיום רובנו מגיעים לטיפול כאשר אנחנו סובלים מכאב או מחלה כל שהיא. בעיניי הרפואה הסינית, מצב זה של מחלה או הפרעה הינו למעשה מצב מתקדם שהיה יכול להימנע לו היינו קשובים יותר לגופנו ולצרכיו. מטרת הטיפול בשיטות המשתייכות לזרם זה, כמו דיקור וצמחי מרפא, הוא לסייע לגוף לחזור למצב של הרמוניה ולמנוע את הישנות המחלה.